חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 ("החוק החדש" ) מחליף את פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"ם-1980 אשר הסדירה וקבעה עד מועד כניסתו של החוק החדש לתוקף את כלל הליכי פשיטת הרגל, בין של יחיד ובין של תאגיד.
כיום, הליך "פשיטת רגל" הוחלף בהליך "חדלות פירעון ושיקום כלכלי" והחוק החדש מסדיר את האופן שבו ינוהל הליך זה.
החוק החדש שם את השיקום הכלכלי של החייב כמטרה נעלה, זאת גם על חשבון השאת שיעור החוב לנושים.
זאת ועוד, לפי החוק החדש, אירוע חדלות פירעון אינו פגם מוסרי של החייב אלא תוצאתו של התנהלות שוק האשראי, לפיכך הליכי חדלות פירעון אינם כלי עונשי ויש להשתמש בהם כדי להבריא ולשקם את החייב מבחינה כלכלית.
לצורך ההמחשה, כיום מתן הפטר לחייב לא נתפס עוד כפגיעה בזכויותיו הקנייניות של הנושה אלא כחלק מסיכוני האשראי שנותן האשראי נטל על עצמו.
הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד
עפ"י החוק החדש, חדלות פירעון מוגדרת כך: "חדלות פירעון היא מצב כלכלי שבו חייב אינו יכול לשלם את חובותיו במועדם, בין אם מועד פירעונם הגיע ובין אם לאו, או שהתחייבויות החייב, לרבות התחייבויות עתידיות ומותנות שלו, עולות על שווי נכסיו."
באופן כללי, הליך חדלות פירעון של היחיד מחולק לשתי תקופות:
תקופה ראשונה הינה תקופת המבחן /הבדיקה, במהלכה ייבחן מצבו הכלכלי של החייב והתנהלותו לפני הכניסה להליכים ובמהלכם.
התקופה הבאה הנה תקופת שיקום, שלאחריה יופטר החייב מחובותיו.
תפקידו העיקרי של הנאמן בתקופת הביניים הוא לבחון ולבדוק מצבו הכלכלי של היחיד והנסיבות שהובילו למצבו הכלכלי. בדיקה זו תערך 9 חודשים במהלכה הנאמן יכנס נכסי היחיד וינהל אותם במידת הצורך.
בתום תקופה בת 9 חודשים זו יגיש הנאמן לממונה דוח ובו יובאו נסיבות הסתבכות היחיד.
בתוך 60 ימים נוספים מיום הגשת הדוח, יגיש הממונה לבית המשפט את המלצתו/תכנית לשיקומו הכלכלי של היחיד. תכנית זו תהווה הצעה לצו שיקום כלכלי, אשר הנה השלב המהותי ביותר בהליך.
לאחר דיון שיערוך ביהמ"ש בהצעת הממונה, ינתן צו שיקום כלכלי ע"י ביהמ"ש.
צו לשיקום כלכלי יהווה תכנית פרעון לתשלום החובות של היחיד מנכסיו ומהכנסתו השוטפת, וכן יקבעו הוראות לגבי מהם הנכסים שייכללו בקופת הנשייה והוראות בעניין אופן מימוש נכסי קופת הנשייה.
צו שיקום כלכלי יכלול גם הוראות בדבר תקופת התכנית שבסופה יופטר החייב מחובותיו. החוק החדש קובע ברירת מחדל של 3 שנים לתקופת התשלומים ובנסיבות רשאי בימ"ש לקבוע תקופה ארוכה יותר כאשר התברר כי החייב נהג בחוסר תום לב מצד וניצל לרעה את ההליך.
במקרים בהם החייב מממש פוטנציאל הכנסתו והכנסתו מספיקה רק לצרכי הקיום הבסיסיים שלו, הרי שאין טעם בקביעת תקופת תשלומים ארוכת טווח, ובימ"ש רשאי להעניק לחייב הפטר מיידי מחובותיו.
